רני לוי – עובד סוציאלי מטפל, פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות
רני לוי – עובד סוציאלי מטפל, פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות

ניסוי בטיפול פומבי #5

טבעון, הספריה הציבורית במרכז ההנצחה, 9.4.2022, פסטיבל שייח' אברק.

רני לוי  – שירה חסיד

 

הרעיון המקורי, שנבדק לראשונה ב – 2015, במסגרת אירועי "מטרופוליס 2", אז בחנות בגדים, צובר משמעויות חדשות והקשרים לאורך השנים.

מאז הספקתי לערוך ניסוי זה בגלריה של "מרכז נווה שכטר" ,  במסגרת התערוכה "פרק ד" , שם התארחתי במיצג "שולחן משפחתי" שהגו האומניות עדילי ליברמן ומשי אולינקי, כמטפל ב"שולחן משפחתי" הדן בענייני אחאות (2017), בקליניקה שלי, במסגרת של "טיפול" בשלושה "מטופלים" בסבבים של 20 דקות, שש פגישות כל אחד (2017, ניסוי בטיפול פומבי #3),  ובחלון הראווה של 1:1 מרכז לאמנות ופוליטיקה ברחוב השרון, נווה שאנן  בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב (2019, ניסוי בטיפול פומבי #4, אוצר: עומר קריגר).

 

כן ניסינו לחבר בין שתי עמדות טיפול בחלל אחד ולאפשר לקהל לעבור בין העמדות ולקחת חלק כצופים או כמשתתפים כראות עינם.

זאת הפעם הראשונה שאני עורך ניסוי זה במשותף עם אמנית ומטפלת נוספת, שירה חסיד, שתערוך במקביל אלי "טיפול" במשתתפים נוכחים נוספים. אני סקרן מאד לגבי האינטראקציה בחלל בין שני "חדרי הטיפול" והשפעת הטיפול הנוסף בחלל על הנוכחים ועלי כפרפורמר.

 

חלק מה"מטופלים" קבעו תור מראש וחלק ישתתפו באופן ספונטני.

בעבודה זאת, אני מבקש להסב את תשומת הלב למספר שאלות:

  •  מקומם מטפלים/בדרנים/סלבריטאים המופיעים על המסך בסצנות כביכול טיפוליות.
  •  היעדרותה המוחלטת של פרטיות והחצנת הנפש כאירוע תקשורתי.
  • תפיסת הסובייקט כבעל נפש-שהיא-סחורה במרחב הנאו-קפיטליסטי.
  • הערוב המתמיד של הפרטי והציבורי ברשתות החברתיות.
  • ההתמקמות של המטפל הנפשי כמי שמטפל באדם אחד בקליניקה, לעומת הצורך האדיר הסיוע נפשי ציבורי רחב.
  •  הטיפול כמשת"פ של חברת הצריכה או כאופוזיציה אליה.
  • השפעת העדר הפרטיות על החוויה הבין אישית והאינטימית שנוצרת בין מטפל ומטופל.
  •  השפעת הנוכחות של מרחב טיפולי על החלל.

איני יודע מה יקרה בניסוי זה.

 

דיווח על הניסוי שהיה:

הצבנו את הרמקול על סף הכניסה לספריה עם הפנים כלפי חוץ. קולות המשוחחים משכו את תשומת לב העוברים והשבים במרכז ההנצחה. אנשים התקבצו והביטו בנעשה, חלקם נשארו להאזין ולראות וחלק המשיכו הלאה. רב הזמן הייתי מרוכז בשיחות, עם קשב מפוצל גם לנעשה סביבי. השיחות היו בחלקן עסקו בהיבטים תיאורטיים של הטיפול הנפשי בהקשר הפרפורמטיבי וחלקן עסקו בבעיות אמתיות עליהם דיברו המשתתפים.