אורך הטיפול הנפשי

מאמר זה פורסם באתר nrg ב-2 באפריל 2008 תחת השם "מרתון במעמקי האוקינוס הנפשי"

לרוב, אדם מגיע לטיפול נפשי כי הוא רוצה לשים קץ למצב שגורם לו סבל וכאב. אבל כמה זמן לוקח לעשות שינוי? אורך הטיפול קשור לסוג השינוי שהמטופל רוצה לעבור, ולסוג הכאב הנפשי שהוא מעוניין לצמצם או למנוע. יש שינויים שקל יותר לעבור ואנשים שקל להם להשתנות ויש כאלה שבדיוק להפך (וכמובן שחלק מהשינויים פשוט אינם אפשריים).

יש יחס ישר בין האופן שבו רואים את הסימפטום וסוג השינוי שנדרש בהתאם לאותו סימפטום ובין אורך הטיפול. ככל שמתבוננים בסימפטום יותר לעומק ומוצאים בו משמעויות רבות יותר, כך יתארך הטיפול וייעשה רחב ומעמיק יותר.

ניקח אדם שמגיע לטיפול עם פוביה (חרדה) כלשהי. זה יכול להיות חיות, טיסות, מעליות, מקומות סגורים או פתוחים וכן הלאה. בטיפול ממוקד וקצר מועד, המטפל יתייחס לסימפטום הממוקד, וברוב המקרים זה יעבוד במספר לא רב של פגישות.

קצר וספציפי

אבל מישהו שמגיע, נניח, עם חרדה להתייצב מול קהל, יכול להרגיש שיש מקור אחר לסבל שלו. כשהוא חושב על זה, הוא עשוי להבין שהוא לא חרד רק מלנאום, אלא בכלל מלדבר אל אנשים. אדם כזה מעמיק יותר, ורואה את ההקשר הרחב יותר שבו "מונח" הסימפטום שלו.

אדם זה יוכל להרוויח הרבה מטיפול פסיכו-דינאמי קצר מועד. טיפול כזה יכול להימשך 12, 16, 24 או אפילו 36

פגישות. הוא עדיין יהיה קצר מועד מכיוון שיענה על הקריטריונים של טיפול קצר מועד, שהם: אורך זמן מוגבל וידוע מראש ומיקוד בנושא אחד, ספציפי, לאורך הטיפול.

במהלך הטיפול ה"מקוצר" ייעשה ניסיון לברר כיצד אירועים שהיו אולי מבישים או משפילים בילדותו של המטופל הובילו לכך שהוא פוחד לנאום בציבור. הטיפול לא יעסוק בנושאים אחרים בחייו של המטופל.

לפעמים אפשר לבד

סוג אחר של טיפול, ארוך יותר, ינסה לברר לעומק את מקור הפחדים של המטופל. אולי הפחד לנאום הוא גם הפחד לחיות את החיים? אולי יש לו חלומות שהוא מפחד לחלום, משאלות שהוא חושש להביע או אפילו להעלות על דעתו, שלא לומר להגשים?

מהקושי לדבר עברנו לקושי להיות, ומעגל ההסתכלות על הסימפטום מתרחב עוד יותר. ברור כי יצירה של שינוי משמעותי עבור אדם כזה תהיה קשה יותר וארוכה יותר.

אז מדוע טיפול פסיכודינאמי לוקח זמן כה רב, לעיתים אפילו שנים רבות? מדוע אותו אדם לא יכול להבין שיש לו רצונות חלומות ומחשבות על חיים שונים מאלו שהוא חי, ופשוט 'לקחת את עצמו בידיים' ולנהוג אחרת?

יש אנשים שעושים זאת כמובן מבלי להזדקק לעזרה נפשית כזאת או אחרת. אחרים, אלו שפונים לעזרה, מתקשים לעשות שינויים אלו. הקושי בשינוי קשור בדפוסי אישיות, באופי, בנסיבות החיים, בסביבה שבה חיים, וכן באופן התפקוד התבניתי של ההתנהגות האנושית.

שינוי קטסטרופלי

דוגמה טובה לכך היא אופן הגלישה שלנו ברשת: לרובנו יש מבנה קבוע, שחוזר על עצמו עם שינויים מינוריים. יחד עם חיפוש אחר דברים ספציפיים אנו מתיישבים מול המחשב, בודקים הודעות, עונים עליהם עכשיו או מאוחר יותר, עוברים לדף הבית, קוראים מעט או יותר בתכנים המתחדשים בו, לאחר מכן בודקים ברשת חברתית/ אתר הכרויות/ אתר אחר כלשהו שקרוב אלינו ואז עוברים הלאה לדברים אחרים.

אנחנו מתרגלים לתבנית מסוימת, שנוסכת בנו ביטחון, ושינוי שלה יהיה קשה ומלווה בהתנגדות. דבר דומה קורה עם נסיבות חיינו, עם אופן ההיקשרות שלנו לאחרים, עם הדרכים בהן אנו מתנהלים, מקבלים החלטות וחווים את החיים.

אצל אנשים רבים שינוי מורגש כקטסטרופה. עצם המחשבה על יציאה מהמעגל המוכר מביאה לחרדה רבה ובולמת את השינוי. האדם מפחד לחולל שינויים שיערערו את זהותו, ופעמים רבות יעדיף לסבול מהמוכר, מאשר להתנסות בשונה והמאיים.

שלבי השינוי

כדי לערוך שינוי בתבניות ובדפוסים עלינו:
א. לזהות אותם.
ב. להסכים במידה כזאת או אחרת שהם גורמים לנו סבל.
ג. להרגיש שיש בנו את היכולת והרצון לשנות אותם.
ד. להבין את החרדות המונעות מאיתנו לעשות שינויים אלו, את מקורן ואת הרלוונטיות שלהן לגבינו היום.
ה. להבין את המקורות הרגשיים האחרים המפריעים לערוך את השינויים, כמו למשל אשמה ובושה.
ו. להרגיש שיש מסביבנו סביבה תומכת חזקה ומאפשרת שתהיה איתנו בשינוי שאנו עושים.

טפטוף על הסלע

רוב התהליך הזה נעשה מול המטפל ובאופן שאינו מודע ואינו נאמר. מבחינת המטפל הנפשי, השינויים שעל פני השטח, השינויים בהתנהגות, בבחירת הקשרים החברתיים, מקומות העבודה, צורת החיים, הם תוצאה חיצונית של שינויים פנימיים שכבר מתרחשים, או שהתרחשו כתוצאה מהשינוי הפנימי שעבר האדם. הטיפול לוקח זמן רב כי האדם בוחן את יכולתו להיות אחר ממי שהוא באופן מדורג וזהיר ביותר. הוא בוחן זאת לראשונה מול המטפל, ולאחר מכן מול העולם.

התהליך הטיפולי דומה להשפעה של טפטוף טיפות מים על סלע, או לתהליך שעובר הגוף לאורך שנים של תרגול גופני ביוגה. החזרה על אותם נושאים במפגש הטיפולי, כמו הטפטוף וכמו החזרה על תרגילי היוגה מביאה לשינוי בגוף. כמו בסלע וכמו בנפש.

בטיפול פסיכודינאמי מעמיק ומוצלח עולים שוב ושוב אותם נושאים: בהלה מאינטימיות, חרדה מתלות, התמודדות עם תחושות של בושה והשפלה, תחושות של ניצחון, אושר ושמחה המהולות בבדידות בהיעדר דמות תומכת ומאשרת. אנו נפגשים עם הפער המכאיב בין ציפיותינו מעצמנו ליכולותינו, בין המשאלות שלנו למציאות, עם הביקורת שלנו על עצמנו ועם הכאבים המיוחדים שאנו מזמנים לעצמנו.

הפגישות האלה בנוכחות אדם נוסף, בסביבה מוגנת יחסית, מאפשרות לנו לראות את הדברים אחרת. הן משנות אותנו, מעמיקות את הבנתנו, מותחות את היכולות האנושיות שלנו ומביאות אלינו שינויים שלפעמים לא האמנו שאפשריים עבורנו בחיים האלו. אבל כל זה לוקח זמן.