השפעותיה של פגיעה מינית על הזהות המיגדרית והנטייה המינית: השלכות טיפוליות

מאמר זה התפרסם ב"שיחות", כרך כ״ה, חוב׳ מס׳ 2, מרץ 2011

לאחת מפגישות קבוצת גברים נפגעי תקיפה מינית הגיע מטופל חדש. המטופל סיפר על תהיות מייסרות  לגבי זהותו המיגדרית והאוריינטציה המינית שלו. הוא אמר כי לפעמים הוא מרגיש כגבר ולפעמים כאישה, לפעמים הוא נמשך לנשים ובנסיבות אחרות דווקא לגברים ושבדרך כלל אינו מרגיש גברי מספיק. בתגובה לדבריו, אמר אחד המשתתפים כי בקבוצה יוכל למצוא גברים האוחזים כל אחד במגוון מהזהויות השונות שהזכיר (1).

הקדמה

תחום ההתמודדות עם טראומה באופן כללי ועם טראומה מינית באופן ספציפי נחקר וממשיך להיחקר על-ידי קלינאים ובעיקר על-ידי קלינאיות מזה כשלושים שנה. תחום חקר השפעת הפגיעה המינית על ילדים נערים וגברים אשר נפגעו על ידי גבר אחר נצא בתחילת דרכו. כל טראומה וההשפעה הייחודית לה. הטראומה המינית מזעזעת ומבלבלת את עולמו הפנימי של הנפגע הגבר. עולם פנימי זה מורכב, בין השאר, מזהותו המינית של הנפגע וכן מהאוריינטציה המינית שלו . במאמר זה אבדוק את השפעת הפגיעה המינית על הזהות המיגדרית והאוריאנטציה המינית של הנפגע הגבר. כמו כן, אבדוק את ההשלכות הטיפוליות של השפעות אלו במפגש עם המטופל. הגישה שבא אנסח את ההשפעות וכן את דרכי ההתערבות הינה פסיכודינמית – פסיכואנליטית, תוך התייחסות למימד החברתי הקשור בהגדרת הגבריות. המושגים העיקריים בהם אשתמש להסברת ההשפעות של הפגיעה המינית על הזהות המיגדרית והנטייה המינית יהיו השלכה, הזדהות והפנמה אשר יחד המהווים כלים בעיצוב הזהות העצמית של הנפגע. לא אעסוק בהשפעות אחרות נוספות של האירוע או האירועים הטראומטיים על הנפגע. לא אתייחס לבלבול בזהות המינית ואוריינטציה מינית שאינו קשור בטראומה מינית ושיכול לנבוע מבלבול ולבטים המותאמים לגיל המטופל או כחלק מגיבוש זהות מינית הומוסקסואלית.

סקירה ספרותית

אחד הסימפטומים הבולטים, ממנו סובלים נפגעי תקיפה מינית, הנו קשיים בהגדרת הזהות המיגדרית והאוריינטציה המינית (2,3,4). גברים שעברו תקיפה מינית מתקשים להגדיר את עצמם כגברים, מבדילים את עצמם משאר אוכלוסיית הגברים, ומרגישים כשלון כגברים (5,6,7) חוקרים רבים הצביעו על הפער שנוצר בתפיסת הגברים את גבריותם לאחר האונס, אל מול הנורמות הגבריות הדומיננטיות בתפיסה התרבותית. גברים אלו מדווחים על התנהגות מינית קומפולסיבית או המנעותית, בלבול בזהות מגדרית, בלבול באוריינטציה המינית וקושי רב בביסוס יחסים אינטימיים ובקיום יחסי מין (8,9,10,11,12).

שיבלי ודקקו (13) מנו ארבעה מרכיבים בהגדרת הזהות המינית:

המרכיב הראשון הנו הזהות הביולוגית (Biological Identity), כלומר השיוך הביולוגי של האדם את עצמו, האם אדם מגדיר עצמו כגבר או כאישה. אם אדם מסוים רואה את עצמו כאישה החיה בגוף של גבר, הוא אינו מקבל על עצמו את הזהות הביולוגית איתה נולד.

המרכיב השני כולל את הזהות מיגדרית (Gender Identity) ובמרכיב זה מתייחס לשיוך המגדר של אדם את עצמו כגבר או כאישה. עונה על השאלה, האם אני גבר או אישה.

המרכיב השלישי דן בזהות על-פי תפקוד חברתי (Social Sex Role Identity ). הכוונה היא לדרך שבא האדם תופס את התנהגותו החברתית. מרכיב זה עונה על השאלה, האם התפקוד שלי בחברה שלי הוא גברי או נשי.

החלק הרביעי ואחרון דן באוריינטציה המינית (Sexual Orientation Identity) של האדם, קרי בבחירת האובייקט המיני. מרכיב זה עונה על השאלה, אל מי אני נמשך, לגברים או לנשים ?

בראיונות שנערכו לפי מודל זה על-ידי גיל ותותי(14) לעשרה גברים שעברו תקיפה מינית בילדותם נמצא כי:
לאף גבר לא הייתה בעיה להגדיר את זהותו הביולוגית כגבר. ממצא זה עולה בקנה אחד עם הסקירה הספרותית בתחום, שאינה מראה על קשר בין תקיפה מינית של גברים לרצון לעבור ניתוח לשינוי מין.

בתחום הזהות המיגדרית, הם מצאו כי ארבעה מתוך העשרה לא הגדירו עצמם כגברים או כנשים אלא כ"בני אדם" או "אנשים" או "הוויות" (beings), בהסבירם כי אינם רואים את עצמם שיכים למגדר זה או אחר. שניים נוספים הגדירו עצמם כבעלי חלק גברי וחלק נשי והארבעה הנותרים ראו בעצמם גברים, אם כי כאלה שאינם עונים על ההגדרה התרבותית הנורמטיבית של גבריות.

בתחום תפיסת הזהות על פי תפקוד חברתי, מצאו החוקרים כי כל אחד מעשרת הגברים שנבדקו מרגיש כי אינו מתנהג על פי הנורמות הגבריות המצופות. כל אחד מהמרואיינים הגדיר תחומים שבהם הוא "כשלון בגבריות.

בשאלת האוריינטציה המינית, נמצא כי מתוך עשרת הגברים במחקר של גיל ותותי (14),  שבעה הגדירו עצמם כהטרוסקסואלים, אחד כבי-סקסואלי, והשנים הנותרים כהומוסקסואלים. אף אחד לא ייחס לתקיפה המינית שעבר השפעה על האוריינטציה המינית שלו.

מחקר אחר (8) שבדק קשיים בהגדרת הזהות המיגדרית ובחירת האובייקט המיני אצל 13 גברים שנאנסו בהיותם ילדים הראה קושי בהגדרת הזהות המיגדרית אצל כל ה-13 ובלבול בבחירת האובייקט המיני אצל 9 מהגברים. במחקר נוסף (11) הגדרת הזהות הגברית נמצאה מבולבלת אצל 16 מתוך 25 גברים וכולם קיימו יחסי מין עם בני המין ההפוך לבחירת האובייקט עליו הצהירו. כמו כן, גברים אלה גם התקשו בקביעת מינו של האובייקט המיני המועדף עליהם.

גברים שעברו תקיפה מינית מעורבים יותר בפעילות הומוסקסואלית מגברים שלא עברו תקיפה מינית (15), וגברים שעברו תקיפה מינית על ידי גבר, נוטים להומוסקסואליות יותר מאשר גברים שהותקפו על ידי נשים (16). בכל מקרה, לא נמצא קשר ישיר בין התקיפה המינית לבין בחירת האובייקט המיני של הנאנס לאחר התקיפה (17).

ניתן לראות, אם כן, עד כמה ניכר הקושי בהגדרת הזהות המיגדרית והאוריינטציה המינית אצל נפגעים. מניסיוני האישי הן כמטפל והן כמתנדב ב"קו חירום לגברים ונערים נפגעי תקיפה מינית", אני למד כי ברוב המקרים יעלה הנפגע לבטים אלו כבר בפגישה הראשונה עם איש הסיוע או איש הטיפול. מעניין לראות כי לצד העיסוק בנושא, הן באופן תוך נפשי והן על ידי פעולות שעושה הנפגע, באוריינטציה המינית כתוצאה מהפגיעה המינית. אנו כן עדים לקושי בהגדרת הזהות הגברית לאחר הפגיעה. קושי בהגדרת זהות גברית נמצא גם במחקרים עצמם ואין להתפלא על כך שכן זהות גברית היא מושג משתנה בהתאם לחברה ולזמן. הקושי בהגדרתה מעיד על הדינמיות של מושג זה בחברה.

מספר המחקרים שנעשה מצומצם יחסית. חסרה, למשל, אינפורמציה המבדילה בין אונס חד-פעמי לבין אונס ופגיעה מתמשכים, וכן חסרה אינפורמציה המדגישה הבדלים בין תקיפה בגיל מוקדם והשפעותיה לבין תקיפה המתרחשת בגיל בוגר יותר. ההבדל בין נפגע ילד שטרם גיבש זהות מיגדרית ואוריאנטציה מינית לנפגע בוגר שגיבש זהות כזאת משמעותי מבחינה טיפולית שכן מדובר בהבדל בין בניית זהות שטרם התגבשה לבין שיקום זהות ואוריאנטציה שנתגבשה ונפגעה עקב הפגיעה המינית(15,16,17).

יחד עם זאת נראה בברור כי הטראומה המינית יוצרת השלכות שונות על הנפגע ומשפיעה על הגדרתו העצמית.

זהות מגדרית ואוריינטציה מינית

נתן לחלק את ההתפתחות הפסיכו סקסואלית לשלושה חלקים (18);

הרכיב הראשון הוא הזהות המיגדרית – תפיסתו המוקדמת של הילד ושיוכו לאחת משתי הקבוצות בחברה – נשים או גברים. בגיל 3-4 80% מהילדים כבר מזהים עצמם כשיכים לאחד משני המינים.

הרכיב השני הוא התנהגות מינית – זכרית ונקבית. מדובר בבחירת צעצועים ובתפקידים במשחקי חברה. התנהגויות אלו נצפות כבר בגיל שנה וחצי, אך ברורות סביב גיל 3-4.

הרכיב השלישי הוא האוריינטציה המינית. התנהגויות אלו נצפות כבר בילדות, אך מקבלות אישור בגיל ההתבגרות המוקדם, 14-17.

קיימים מודלים נוספים העונים על שאלת עיצוב הזהות המינית. ניתן לציין את המודל הפסיכואנליטי הפרוידיאני כאב טיפוס של מודל המראה הבניית זהות מיגדרית ואוריינטציה מינית של יחיד בתוך משפחה(19). כמו כן נתן לציין מודלים פסיכואנליטיים התיחסותיים (20) של זהות מינית, כאלה הרואים את האדם כבעל מספר זהויות ויכולת או חופש תנועה בין זהויות, המייצגות לא יותר מהבניה חברתית הניתנת לשינוי.

בעקבות חלוקה התפתחותית זו וכן החלוקה שנעשתה על ידי שיבלי ודקיקו (13), אגדיר שני משתנים עיקריים: אוריינטציה מינית, שהיא בחירת האובייקט המיני של האדם וזהות מגדרית שהיא  הדרך בה חווה אדם את עצמו כנשי, גברי, לא גברי וכן ללא מגדר מובחן מבחינת תפקודו והזדהויותיו החברתיות. בשני המקרים, אנו עוסקים בתפיסות עצמיות, קרי בדרך בה תופס האדם את עצמו ולא בדרך בה נתפס על ידי החברה בה חי. כך יכול אדם לתפוס עצמו כלא גברי או כנשי בעוד אלו שסביבו יראו אותו אחרת, אדם יכול לקיים יחסי מין עם גברים אך לא להגדיר את עצמו כהומוסקסואל, אלא כדו-מיני או כחסר אוריינטציה מינית מוגדרת, בעוד שהחברה סביבו תמהר להגדירו במרבית המקרים בין אם כך ובין עם אחרת.

הזהות המיגדרית והאוריינטציה המינית הן תפיסות עצמיות הנובעות מתוך מספר מרכיבים אשר פועלים יחדיו לכדי הגדרה עצמית:

היכולת להשליך על מושג מסוים תארים כלשהם. כך על המושג גבר מושלכים תכונות כגון חזק, שולט, בטוח בעצמו, בעל יכולת, יציב, רציונלי וכו'.

היכולת לזהות בעצמנו תכונות אלו ואחרות. האדם יכול לדעת את עצמו במובן שתכונות כגון אלו שהוזכרו יחוו כחלק ממנו.

היכולת להזדהות עם השם הכולל של תכונות אלו. האדם החש בו תכונות המקושרות לערך גבריות יזדהה עם המושג גבר וירגיש שהוא גבר.

היכולת להפנים מושג זה ולהפכו לחלק מהאישיות. כאן פועלים מנגנונים של הזדהות עם הזהות הגברית, הפנמתה כחלק מן העצמי והפיכתה לחלק אינטגראלי מהזהות העצמית של האדם.

חלוקה זאת נשענת על ההנחה הבלשנית כי אין קשר קבוע בין מסמן מסוים למסומן כלשהו (21) ולכן ההגדרה של הגבריות הינה דינאמית ומשתנה בהתאם לזמן ומקום ונסיבות חיים. בהמשך נראה כיצד מערכת זו מתערערת במקרה של פגיעה מינית.

קיים דיון סביב השאלה האם הזהות המיגדרת והאוריינטציה המינית הן מולדות או נרכשות במהלך החיים. בעקבות דיונו של רובינס במושג הזהות המיגדרית הבסיסית (22) ושל מיטשל (23) בעניין האוריאנטצייה המינית בעידן הפוסטמודרני, נתן לומר כי הזהות המיגדרית והאוריינטציה המינית הן דינאמיות וניתנות לשינוי במהלך החיים. יחד עם זאת קיימת זהות בסיסית המאפיינת את האדם מינקותו והלאה ולוא רק כציר או כבסיס לשינוי אפשרי. נתן לומר כי המסוגלות לרכוש זהות והיכולת להזדהות עם זהות גברית או נשית, כפי שתואר קודם לכן וכן להרגיש משיכה מינית הינן מולדות. אופי הזהות המגדרית והאוריינטציה המינית תלויים במשתנים הקשורים בסביבת גידול האדם וכן בנורמות החברתיות בהן הוא חי

לאורך התפתחותו ועד לסיום גיל ההתבגרות, יהיה זה אשר יהיה, בודק האדם תכונות אלו ומעצבם מחדש לאור האירועים בחיו, ניסיונו, חוויותיו ודמויות ההזדהות שבסביבתו. הן האוריינטציה המינית והן הזהות המגדרית אינם קבועים אלה משתנים אשר נמצאים בפוטנציאל השתנות לאורך כל חיו של האדם.

קושי בגיבוש זהות מגדרית

זהות מגדרית אינה זהות קבועה, במובן זה האדם אינו נולד "גבר" אלא הופך להיות "גבר" (24) על פי הנורמות בחברה שבה הוא חי. הזהות הגברית היא בעצם ריכוז של מספר תכונות תחת מטריה אחת העונה לשם גבריות. אל המילה "גבר" מושלכים תכונות רגשות ותארים שונים בהתאם לזמן ולמקום.

לתקיפה המינית יש השפעה על תפיסת הזהות המיגדרית של הנפגע. ליסק (25) מציין כי  תהליך פיתוח הזהות המיגדרית הנורמאלית בילדות, טראומתי לכשעצמו, וכולל בתוכו פיצול זהויות הוריות גבריות ונשיות, פרגמנטציה ואינטגרציה מחודשת של דמויות אלו לכדי תפיסה מגדרית שלמה, קרי "גבר" או "אישה". אצל הילד, שאמור לגדול כ"גבר", מוחצנים החלקים המוגדרים כגבריים שהופנמו, בעוד חלקים המוגדרים כנשיים שהופנמו, עוברים תהליך של הדחקה, הכחשה והשלכה על דמויות נשיות.

לצורך המחשת דרך גיבוש הזהות המגדרית ניתן להזכיר חוויה שמתאר רייל (26) ומתייחסת לבנו. כאשר היה כבן ארבע ירד בנו מחדרו להראות לחבריו של אחיו הגדול את שמלת הכתפיות שבא נהג להתלבש לפעמים. מבטם האטום של החברי אחיו גרם לו להבין שעשה מעשה שלא יעשה. הוא עלה חזרה ולבש את מכנסיו, ויותר לא לבש את השמלה. כך, בעזרת "טראומות קטנות" כגון זו, לומד הילד לפתח את זהותו המגדרית ברמה החברתית. המבט של האחרים על הילד מלמד אותו להבדיל בין גברי ושאינו גברי.

התקיפה המינית נתפסת כטראומה, המוגדרת על ידי הרמן כאירוע מציף המאיים על ההישרדות והאינטגרציה של העצמי ומלווה בחרדת כליון (27). תקיפה מינית היא טראומה בהיותה מערערת את תפיסת הסובייקט את עצמו ומתוך כך מערערת את תפיסתו המיגדרית. זהו ערעור הבא לאחר הטראומה הראשונית הקשורה בעיצוב הזהות המיגדרית בילדות. לאחר פגיעה מינית, מנגנון הפיצול והפרגמנטציה מתרחש בשנית על בסיס העיצוב הראשוני של הזהות המיגדרית. מנגנון זה מופעל כהגנה על האני מפני חרדת הכיליון. האלימות שחש הנפגע כלפי הפוגע, כלפי עצמו וכלפי אלו שלא עזרו לו מאיימת לכלותו ולכן עליו לפצל אותה מעליו. הפיצול אינו פתולוגי אלה דרך התמודדות הכרחית בסיטואציה שאינה יכולה להיות נסבלת באופן אחר. הפיצול המתרחש הוא בין הפוגע, הנתפס כבעל הכוח, לבין הנפגע התופס עצמו כחסר כוח (28,29). על בסיס זה נוצר אצל הנפגע ארגון מחדש של הפיצול בין רע/טוב, אקטיבי/פסיבי, מקרבן/קורבן וכך הלאה. הנפגע מנסה לארגן מחדש את זהותו המיגדרית בתוך הפיצול המגן שיצרה הטראומה. הגבר הנפגע, לאחר שפיצל והשליך את החלק המזוהה בחברה כהגברי, זה האקטיבי, בעל הביטחון, החזק והמתאווה, זה המזוהה עם הפוגע, מזהה עצמו כחלש, פסיבי וקורבן ומכאן, על פי הנורמות החברתיות כאישה, הומוסקסואל, גבר חלש או "לא גבר". לאחר שהשליך מעליו את התכונות המזוהות עם הפוגע ואם אינו חווה את עצמו כ"לא גבר" יכול הנפגע להכחיש כל זהות שהיא ולהתייחס לעצמו כנטול זהות מגדרית. במקרים אלו נראה כי הפגיעה הותירה את הנפגע ללא יכולת ליחס לעצמו מרכיב זהותי מגדרי כלשהו והשאירה אותו חווה את ההתפרקות של הזהות דבר הבא לידי ביטוי בהגדרה עצמית על דרך השלילה כלא גברי ולא נשי.

על פי התפיסה הרווחת,  "גברים אמיתיים הם חזקים ואמורים להגן על עצמם", ומכאן, שאם עבר הנפגע אונס הוא 'אינו גבר'. המסקנה הזאת מתבקשת שכן הוא אינו יכול לזהות בעצמו את המרכיבים המאוגדים יחד תחת המטריה של המילה "גבר". נוצר פער בין הדרך בה שהוא חווה את עצמו לבין איך שהחברה מגדירה גבריות, בין איך שהוא היום חוו את עצמו לאופן שבו חווה את עצמו קודם לכן ומכאן בין הגבר שהיה למי שהוא היום.  לכן אינו יכול להזדהות יותר עם הגבריות במובן הסטריאוטיפי שלה. חלק ניכר מהתהליך הטיפולי הוא עזרה למטופל במציאת הגדרה חדשה סובייקטיבית לגבריות עבור עצמו

שתי שאלות נפוצות מטרידות גברים שעברו תקיפה מינית: האחת היא; 'האם אני גבר לאחר מה שקרה לי' (שאלת הזהות) והשנייה היא; 'איזה גבר אני?' (שאלת האיכות). האידיאל הגברי הסטריאוטיפי משמש כאן כאמת מידה, ושאלת האיכות והזהות נכרכות אחת בשיניה ויוצרות בלבול אצל הנפגע.

ברב המקרים בהם נתקלתי נראה כי הקושי אינו דווקא בבחירה בין זהות מיגדרית גברית או נשית אלא בין גבריות גברית לגבריות נשית או לחוסר מוגדרות. הגברים הפגועים אינם רואים עצמם כנשים אלא כגברים פגועים. הקושי ברכישת זהות מיגדרית הוא הקושי ברכישת זהות מיגדרית גברית סטריאוטיפית. קושי זה מלווה בתחושת של אשמה, חוסר ערך עצמי, וכן חוסר משמעות ויכולת. הקושי מתואר כפגיעה נרקיסיסטית ומלווה בתחושות דיכאון סמוי או גלוי (26) .

הזדהות עם התוקפן

היבטים טיפוליים

דוגמא מס' 1:

את אלי, בן עשר, פגשתי מספר פעמים לאחר שהוטרד מינית על ידי אדם זר בשירותים של תחנת רכבת. אלי הצליח להיחלץ מאחיזתו של המבוגר וברח מהמקום ורץ לחבריו שחיכו בחוץ. בביתו סיפר להוריו על מה שארע לו. הם לקחו אותו למשטרה לשם מתן עדות והגשת תלונה, לאחר מכן פנו אלי לייעוץ וזאת מתוך חשש לנזק נפשי שאולי נגרם לבנם ושבו ראוי לטפל. אלי סיפר את שאירע לו באופן ברור ובהיר, הביע דאגה להוריו והיה עסוק בשאלה כיצד האירוע שעבר משפיע עליהם, עוד שאל עד כמה  האירוע שעבר ישפיע על חיו ועתידו. כשאמרתי לו שאי אפשר לדעת ושלא בטוח שהאירוע בכלל ישפיע הוא הרגיש הקלה. פחדו הגדול ביותר היה שיפסיק לשחק עם חבריו ושיהיה חלש. במהלך הפגישות החל להרים משקלות שביקש מהוריו וכן התפרץ באלימות מספר פעמים בבית הספר. הוא אמר שעליו להיות חזק כי היה חלש כי לא הצליח לברוח קודם לכן מתא השירותם. לאחר שחיזקתי אותו כי פעל כהלכה והתנהג באומץ ואף הפגין כוח ותושייה הרגיש הקלה. נפגשנו עוד מספר חודשים, אשר במהלכם חלה ירידה הדרגתית בהתפרצויות האלימות וכן בצורך לחזק את עצמו פיזית לאחר מה שאירוע לו. במקביל נעשתה עבודה טיפולית עם הוריו של אלי שהיו מודאגים לגבי מצבו. הם העלו חששות שהאוריינטציה המינית של בנם תעוצב עקב הפגיעה שעבר ותהפוך אותו להומוסקסואל. חשש זה אופייני לנפגעים בוגרים יותר ולא הטרידה את אלי. עוד עסקו באשמה על שהפקירו, כביכול, את בנם.

דיון:

אלי לא חווה חרדות לגבי האוריינטציה המינית שלו אלא לגבי זהותו המיגדרית. האלימות והצורך להרים משקולות ולהתחזק קושרו על ידו לרצון להיות בן, קר חזק, אמיץ ואלים. שיקום תחושתו כבן נעשו באופן ספונטאני על ידו וכן במהלך הטיפול וחלפו כאשר הרגיש חזק מספיק. תפקיד המטפל במקרה זה היה מורכב מליווי הליך השיקום הספונטני שהתרחש, הרגעת חרדות לגבי השפעות שונות של האירוע על המטופל בעתיד וכן במתן חיזוקים ואישורים לזהות המתפתחת והמשתקמת לאחר האירוע הטראומתי. במקרה זה כמו במקרים אחרים בהם המטופל הוא ילד הייתה חשיבות רבה לעבודה עם ההורים שהביעו דאגה רבה ומובנת לבנם והיו זקוקים לברור הפנטזיות המחרידות ורגשות האשמה והכעס שעלו אצלם עקב הפגיעה המינית שעבר בנם

קושי בגיבוש אוריינטציה מינית

על מנת להסביר את הבלבול באוריינטציה המינית של הנפגע נחזור אל הטראומה המינית ואל הפיצולים אשר נוצרים אצל הנפגע בעקבותיה. בהמשך לפיצולים שתוארו בפרק העוסק בגיבוש הזהות המינית מתקיים פיצול נוסף והוא בין המתאווה, הפוגע, לבין אובייקט האיווי, הנפגע. פיצול זה מתרחש על רקע העובדה כי האונס הוא אקט אשר מתרחש בין שני גברים. שתי עובדות אלו, הפיצול בין המתאווה לאובייקט האיווי והעובדה שהאקט הוא אקט הומוסקסואלי יוצרים אצל הנפגע את ההשערה כי גם הוא הומוסקסואל (31, 32, 33, 34) . השערה זאת מתגבשת כתשובה לשאלה ששואל הנפגע בדבר העובדה שדווקא הוא נבחר על ידי הפוגע. הוא מניח בטעות כי אם הוא נבחר על ידי הפוגע לצורך קיום יחסי מין הומוסקסואלים, הרי הוא הומוסקסואל בעצמו. השערה זאת מתחזקת במקרים בהם קיימות תחושות של גירוי מיני העולות בו בשעת האונס, זאת למרות שמדובר באקט שנכפה עליו. מצבים אלו הם מצבים בהם היה פסיבי במין אורלי שנעשה בו בניגוד לרצונו וכן מצבים בהם הייתה שפיכת זרע אצלו. אנו יודעים כי מנגנון הזקפה והפליטה פועל באופן שאינו רצוני ואינו אומר דבר על משיכה והנאה מינית בזמן הפגיעה (35). מצבים אלו מבלבלים את הנפגע שכן נעשה בו דבר שהיה בניגוד לרצונו, אך הוא חווה הנאה גופנית מהמעשה. במקרים אלו, העובדה שהרגיש הנאה גופנית כלשהי מציינת בעיני הנפגע הוכחה לכך שהוא "בעצם" הומוסקסואל, גם אם אינו מרגיש משיכה לגברים.

התקיפה המינית תשפיע על גיבוש ועל היציבות של כל אחת מההעדפות, הטרוסקסואלית, הומוסקסואלית, ביסקסואלית, או א־סקסואלית באופן המיוחד לה. קושי בגיבוש אוריינטציה רצויה מסוימת יביא את האדם לכדי אמונה שהאוריינטציה שלו אחרת, כך למשל אם יחווה כישלון ביחסי מין עם אישה יעלה בו חשש לגבי היותו הומוסקסואל. אם זאת חשוב לומר כי פגיעה מינית היא מרכיב אחד מבין רבים אשר ישפיעה על עיצוב הזהות המיגדרית והאוריינטציה המינית. אין היא לבדה משנה או מעצבת באופן יסודי את הנטייה המינית. דומה שקביעה זו נכונה בין אם אנו מבינים את הנטייה המינית במונחים של התנהגות, פנטזיה או הזדהות עצמית ראשית (7, 34, 35).

המעברים מהעדפה אחת לאחרת אינם נעשים מתוך תחושת חופש בחירה ושליטה אלא מתוך ניסיון נואש לגבש זהות במקום שבו היא מורגשת כאינה ונדרשת. ניסיונות גיבוש אלו מלווים בחרדת העדר זהות עצמית וסבל.

ההשערה לגבי הומוסקסואליות נובעת, אם כך, מהעובדה כי הזהות הגברית הסטריאוטיפית אינה אפשרית יותר לאחר התקיפה המינית ובמקומה זהויות אחרות עולות כאפשרות. הזהות הראשונה שעולה לאחר שהזהות ההטרוסקסואלית מתערערת היא של היות לא-גבר, כפי שראינו בפרק שעסק בזהות מיגדרית. הזהות השניה היא זהות הומוסקסואלית הנובעת מכך שהאקט המזוהה כאקט הומוסקסואלי וכן מניסיון להסביר מדוע בחר התוקף דווקא בי לצורך הפגיעה המינית? עוד יכולה לעלות ההשערה לגבי זהות הומוסקסואלית כניסיון של הנפגע להסביר לעצמו כיצד חווה גירוי מאקט הומוסקסואלי. ההשערה לגבי הומוסקסואליות יכולה לבוא כאישור לאוריינטציה מודחקת שהתקיימה שם מלכתחילה וטרם גובשה ואשר הנפגע מרגיש שנחשפה עקב הפגיעה המינית.

ההומוסקסואליות עצמה אינה בעיה. היא הופכת להיות בעיה כשאר הגברים סובלים מהומופוביה שהיא חרדה לגבי משיכה לבני אותו מין. חרדת זהות זאת היא אשר הופכת את האפשרות ההומוסקסואלית לבעייתית וסבה סבל רב לנפגע. החרדה נובעת מתוך המחיר שהאדם מאמין כי שלם על זהותו החריגה.
תוצאה נוספת היכולה להיות לפגיעה המינית הינה המקבילה להעדר זהות מיגדרית אצל נפגעה והיא א-מיניות, העדר משיכה לגברים כמו גם לנשים, מצב של וניתוק דחיה מהעולם המיני באשר הוא.

היבטים טיפוליים

דוגמא מס' 1.

שי עבר אונס מתמשך בילדותו. הוא הגיע לטיפול כשכבר היה נשוי ואב לשתי בנות. ה"מחשבות על בנים", הפנטזיות המיניות שבהם לקח חלק בפעילות הומוסקסואלית לא הניחו לו. הוא בא לברר לגבי האוריאנטצייה המינית שלו ולא קישר בין האונס שעבר לבין הפנטזיות המיניות שלו.

דיון

הבלבול באוריינטציה המינית ופעולתם של מנגנוני ההשלכה והזדהות אצל נפגעים באים לידי ביטוי בפנטזיות בעלות תוכן מיני הומוסקסואלי. את אלה יש להבדיל מזיכרונות חודרניים (פלשבקים) מהאירועים הטראומטיים וכן ממצבים דיסוציאטיביים (39). פנטזיות, על פי פרויד, הן פעילות של הנפש הקשורה במילוי חלקי של משאלה דחפית שאינה יכולה להתקיים במציאות. קליין הרחיבה את המושג והגדירה אותו ככוח המניע המרכזי של חיי הנפש הלא  מודעים. אצל פרויד קיימות פנטזיות מודעות וכן לא מודעות. הפנטזיות "או שהיו לא מודעות מלכתחילה ונוצרו בלא מודע; או – כפי שקורה לעיתים קרובות יותר – הן היו פעם פנטזיות מודעות, חלומות בהקיץ, ומאז נשכחו באופן מכוון והפכו ללא מודעות באמצעות הדחקה" (36, עמ' 47). אקט הפגיעה המינית מעלה ומציף פנטזיות מיניות על בן אותו מין אשר עברו כבר תהליך של הדחקה במהלך הינקות וכן מאוחר יותר בשלב ההתבגרות (37, 38). הפנטזיות המתוארות בקליניקה מביעות חרדות, אלימות, תוקפנות, שנאה והן אהבה ומשאלה לקרבה, כאשר כל אלה שזורים בסיטואציות מיניות בעלות גוון הומוסקסואלי או דו מיני. העובדה כי שאלת האוריינטציה המינית עולה דרך הפנטזיה המינית הופכת אותה, את השאלה הזו, לחומר הניתן לחשיבה ולעבודה טיפולית. הפיצולים וההשלכות וההזדהויות של המטופל, כפי שבאות לידי ביטוי דרך הפנטזיות המיניות מאפשרות לו לבדוק את האוריינטציה המינית שלו.

פיצול, הזדהות, השלכה, והזדהות השלכתית הקשורים לזהות מגדרית ואוריינטציה מינית בטיפול בנפגעים

המטופל שעבר תקיפה מינית חש חרדה ממפגש עם נושאים המאיימים על זהותו העצמית, הוא נוטה להשליכם מחוצה לו ולטפל בהם דרך אחרים. בטיפול ישליך אותם על המטפל ויתמודד איתם דרכו(40). על פי גישות המקובלות בטיפול פסיכודינאמי, המטפל נדרש לשאת חלקים מושלכים אלו ולאפשר למטופל להתמודד איתם דרכו (41). המטופל רואה את המטפל כבעל זהות או אוריינטציה מינית כזאת או אחרת ומפגין קשת של רגשות כלפי אותה זהות. רגשות אלו הם עדות ליחסו כלפי מרכיבים אלו שבתוך עצמו; שנאה וחרדה מפני זהות הומוסקסואלית, הערצת כוח וסמכות המזוהה עם גבריות או הרגשת שיתוף סביב חולשה משותפת הן רק חלק מהדוגמאות המתאפשרות בתוך מערכת היחסים טיפולית.
כמו כן מנסה המטופל ללמוד מתוך יחסו של המטפל למרכיבים הזהות העצמית השונים על יחסו שלו אליהם. קבלה או דחייה של מרכיבים אלו על ידי המטפל תאפשר או תמנע קבלתם על ידי המטופל.

הצמד מטפל – מטופל יכולים, על פי השלכותיו של המטופל, להוות זירת בדיקה של חלקים שונים בזהותו של המטופל. המטופל יכול להחיות בתוך הטיפול צמדי זהויות שונים  אשר יבואו לידי ביטוי באינטראקציה שיצור במהלך השעה הטיפולית. כל אחד מהזוג בחדר, הן המטפל והן המטופל, יכולים להחוות על ידי המטופל כנשי, גברי או ללא זהות מגדרית מובחנת , זאת כאשר מדובר בזהות מיגדרית. כמו כן כל אחד מהזוג יכול להיות הטרוסקסואל, הומוסקסואל בי-סקסואל או א-מיני, כאשר מדובר באוריינטציה מינית.

כאשר מתייחסים לשני המרכבים הן הזהות המינית והן האוריינטציה המינית גם יחד, קיימים מצבים רבים מאד האפשריים בחדר הטיפולים. מתוך שמרכיבים אלו אינם יציבים נוצר בלבול של זהויות אשר נבחן ומשתנה במהלך הטיפול ולפעמים אף במהלך פגישה טיפולית אחת. כך,

אדגים סחרחורת זאת לגבי שאלת האוריאנטציה המינית: על פי ההשלכות של המטופל,  המטפל והמטופל יכולים להמשך אחד לשני, או לדחות זה את זה, יכולה להיות ביניהם משיכה חד צדדית, המטפל למטופל או המטופל למטפל, כמו כן כל אחד מהם יכול להמשך או לדחות על ידי שלישי כלשהו.

אדגים את אותה סחרחורת בכל הקשור לזהות מיגדרית: בחדר יכולים לשבת שני גברים גבריים, גבר גברי וגבר נשי, וכן שני גברים הנחווים בעיני המטופל כלא גברים, כגברים חלשים, בעוד ה"גברים האמיתיים" נמצאים מחוץ לחדר ומאיימים על המטופל.

וריאציות אלו על נושאי זהות מגדרית ואוריינטציה מינית מתרחשים בחדר הטיפולים ומציפים בחרדה את המטופל כמו גם את המטפל. נראה כי כל אחת מן האפשרויות המוצגות יוצרת עולם רגשי כלשהו אצל המטופל, כמו גם נובעת מתוך עולם רגשי כלשהו. כאשר הקשר הטיפולי בטוח מספיק יש אפשרות להעלות על פני השטח ולטפל באותה סחרחורת זהויות. על המטפל לבדוק מה באינטראקציה הטיפולית יצר את החלוקה הנוכחית ומה השפעת החלוקה הנוכחית על התקשורת בין המטפל למטופל. האם היא בונה אמון או מרחיקה? האם היא מאפשרת העמקת החקירה הטיפולית או חוסמת? נדירות הן הפעמים בהן נתן להתייחס בד בבד לזהות המיגדרית ולאוריינטציה המינית, כפי שהן נחוות על ידי המטופל, באותה פגישה. אם זאת יש חשיבות רבה ליכולת של המטפל לראות מצבים אלו בכדי שיוכל להבין את המטופל בין אם יפרש השלכות אלו ובין אם לא.

דוגמא 1:

ברצוני לתאר וינייטה מתוך מאמרה של סגל (42). דוגמא זאת יכולה לעזור בהבנת העבודה עם ההשלכות האוריינטציה המינית של הנפגע על המטפל בטיפול. סגל מתארת מקרה שבו לקחה חלק כמדריכה. המטופל היה במשך זמן רב ברשימת המתנה לטיפול פסיכואנליטי במרפאה לטיפולים פסיכואנליטיים בלונדון. הוא פנה בעקבות חשש שהוא הומוסקסואל. במפגש הטיפולי הראשון שלו הוא הביט על הספה ואמר "אני לא אשכב עבורך, שכבתי ונכנעתי לגברים מספיק פעמים" ('I will not lie down for you. I lay down and submitted to men often enough'). מבטו והתנהגותו הראו שהוא מרגיש מרומה. המטפל ענה לו ואמר "אתה מפחד שאני לא אצליח להבדיל בין טיפול פסיכואנליטי לבין מעשה סדום" ('You are afraid that I shall not be able to distinguish between psychoanalytic treatment and buggery'). תגובה זו הרגיעה את המטופל מיד והטיפול יכול היה להתחיל. המטפל הצליח לראות, כך כותבת סגל, לא רק את הזיהוי של המטופל בין לשכב על הספה לאקט הומוסקסואלי אלא גם את ההשלכה של ההומוסקסואליות עליו. הסתבר כי המטופל לא יכול היה לשאת את ההמתנה לטיפול ובתקופת ההמתנה חווה ניסיון הומוסקסואלי שהפך אותו לחשדן ומאויים, נראה היה שערך השווה בין המפגש המיני עם הפגישה הטיפולית הראשונה. המטפל זיהה את הפנטזיה של המטופל לגבי הטיפול וכן את ההשלכה של האוריינטציה המינית עליו והפרוש יכול היה להרגיע את המטופל ולאפשר את הטיפול.

סיכום

מאמר זה עסק בהשפעות של תקיפה מינית על הזהות המיגדרית והאוריינטציה המינית של הנפגע. הוצגה סקירה ספרותית לגבי התחום, כמו כן הוגדרו המושגים זהות מגדרית ואוריינטציה מינית. הוצגו הסברים פסיכו-דינאמיים להשפעת הפגיעה המינית על הנפגע. הסברים אלו התייחסו לאופן בה מתפצלת הזהות העצמית של הנפגע בעקבות האונס. כמו כן הוסבר כיצד מנגנוני ההשלכה, ההזדהות וההפנמה של זהות אחרת פועלים לאחר הטראומה. נבדקו היבטים טיפוליים של השפעות אלו. נדונו אופנים השונים בהם נוכח הבלבול בהאוריאנטצייה המינית בפנטזיות וחלומות הומוסקסואליים של נפגעים וכן כיצד הוא מתקיים בהשלכות של תפקידי מגדר ונטיות מיניות של מטופלים על המטפל.

הראיתי דרכי התייחסות לחומר העולה והצבעתי על האפשרות להיעזר בו למען הבנת עולמו הפנימי של המטופל ויצירת אינטגרציה מחודשת בין החלקי הזהות העצמית המפוצלים. הדוגמאות שהובאו במאמר נבעו מתוך קשר בין מטופל גבר ולמטפל גבר. יש מקום לבדוק השלכות של קשר טיפולי שבו המטפלת היא אישה. יש מקום להשוואה בין השפעות הפגיעה המינית על הזהות והאוריאנטצייה אצל נשים לעומת זאת אצל גברים וכן כיצד בא הדבר לידי ביטוי בעבודה הקלינית.

מתוך ניסיוני, גברים אינם ממהרים להגיעה לטיפול וגברים נפגעי תקיפה מינית נמנעים מטיפול אף יותר. על כן הידע הטיפולי המצטבר שהולך ומתפתח בשנים האחרונות, עדיין מצומצם. יש עדיין מקום רב למחקר השפעות התקיפה המינית על המטופל באופן כללי וכן באופן יותר ספציפי על זהותו המינית. חשובה העבודה המחקרית עם אוכלוסיה מיוחדת זאת על מנת להרחיב אתה הידע הקיים בין אנשי המקצוע בנושא זה ולתת מענה מותאם וטוב יותר לנפגעים.

ביבליוגרפיה

1.   Nelki, J.S., & Watters, J. (1989). A group for sexually abused young children: Unraveling the web. Child Abuse and Neglect, 13, 369-377.
2. Scarce. M. (1997) Male on male Rape. Insight Books Press.
3. Mezey. G. C. & King M. B. (2000). Male Victims of Sexual Assault. Second ED. Oxford Press.
4. Romano E. R. & De-Luca R. V. (2001). Male Sexual Abuse: areview of effects, abuse characteristics, and links with later psychological Function. Agression and Violent Behavior. 6 (2001) 55-78.
5. Bruckner, D. F., & Johnson, P. E. (1987). Treatment for adult male victims of childhood sexual abuse. Social Casework, 68(2), 81-87.
6. Dimock, P. T. (1988). Adult males sexually abused as children. Journal of Interpersonal Violence, 3(2), 203-221.
7. Mendel, M. P. (1992). The impact of sexual abuse upon males. Ann Arbor: U.M.I. Dissertation Services.
8. Myers, M. F. (1989). Men sexually assaulted as adults and sexually abused as boys. Archives of Sexual Behavior; 18(3), 203-215.
9. Lew, M. (1990). Victims no longer: New York: Harper & Rowe.
10. Hunter, M. (1990). The sexually abused male. Lexington: D.C. Heath.
11. Dimock, P. T. (1988). Adult males sexually abused as children. Journal of Interpersonal Violence, 3(2), 203-221.
12. Briere, J., Evans, D., Runtz, M., & Wall, T. (1988). Symptomatology in men who were molested as children: A comparison study. American Journal of Orthopsychiatry, 58(3), 457-461.
13. Shively, M. G., & DeCecco, J. P. (1977). Components of sexual identity. Journal of Homosexuality 3(I), 41-48.
14. Gill, M. & Tutty L.( 1997). Sexual Identity Issuses for male survivors of childhood sexual abuse: A Qualitative study. Jurnal of Child Sexual abuse: 6. 3.
15. Finkelhor, D. (1990). Early and long-term effects of child sexual abuse: An update. Professional Psychology: Research and Practice, 21 (5), 325-330.
16. Johnson, R.L., & Shrier, D. (1987). Past sexual victimization by females of male patients in an adolescent medicine clinic population. American Journal of Psychiatry, 144(5), 650-652.
17. Crowder, A. (1993).. Opening the door A Treatment Model for Therapy With Male Survivors of Sexual Abuse.  Family and Children's Services of the Waterloo Region.
18. אפטר, הטב, ויצמן, טיאנו, פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, דיונון – אונ' ת"א . 2001.
19. פרויד ז., מיניות ואהבה. תל-אביב, הוצאת עם עובד, 2002
20. Fast. I. (1984) Gender Identity. The Analytic Press.
21. דה סוסיר פ., קורס בבלשנות כללית. תל-אביב, הוצאת רסלינג, 2005.
22. Robbins, M. (1996). Nature, Nurture, And Core Gender Identity. J. Amer. Psychoanal. Assn., 44S:93-117.
23. Mitchell, S.A. (1996). Gender and Sexual Orientation in the Age of Postmodernism: The Plight of the Perplexed Clinician   Gender and Psychoanalysis, 1:45-73.
24. Kaufman, M. (1995). The constriction of masculinity and the triad of man’s violence. In M.S. Kimmel & M. Messner (ed), Men’s Lives. Boston: Allyn and Bacon.
25. Lisak, David. 1991. "Sexual Aggression, Masculinity, and Fathers." Signs 16, 2: 238-62.
26. רייל ט., אני לא רוצה לדבר על זה. תל-אביב, הוצאת עם עובד, 1997.
27. הרמן ג.ה., טראומה והחלמה. תל-אביב, עם עובד, 2001.
28. Green, A.H. (1994). Impact of Sexual Trauma on Gender Identity and Sexual Object Choice. J. Amer. Acad. Psychoanal., 22:283-2.
29. Liem, Joan. 1992. "Need for Power in Women Sexually Abused as Children." Paper presented at Trauma and its Sociocultural Context conference, December 17, U. Mass., Boston.
30.  Gartner, R. B. (1996b). The de-masculinization of sexually abused men: Crises about gender identity and sexual orientation. A paper presented at the spring meeting of Division 39 (Psychoanalysis) of the American Psychological Association. New York, April.
31. Johanek, M. (1988). Treatment of male victims of child sexual abuse in military service. In S. Sgroi (Ed.), Vulnerable populations. Vol. 1 (pp. 103-114). Lexington, MA: Lexington.
32. Sepler, F. (1990). Victim advocacy and young male victims of sexual abuse: An evolutionary model. In M. Hunter (Ed.), The sexually abused male. Vol. 1 (pp. 73-85). Lexington, MA: Lexington.
33. Struve, J. (1990). Dancing with the patriarchy. In M. Hunter (Ed.), The sexually abused male. Vol. 1 (pp. 3-45). Lexington, MA: Lexington.
34. Gartner, Richard, (1997), Considerations in the psychoanalytic treatment of men who were sexually abused as children. Psycoanalytic-Psychology. Vol 14(1): 13-41
35. Bolton, F. G., Morris, L. A., & MacEachron, A. E. (1989). Males at Risk: The other side of child sexual abuse. Newbury Park, CA: Sage Publications, Inc.
36. פרויד ז. (1908). פנטזיות היסטריות והקשר שלהן לדו-מיניות. בתוך: ברונשטיין ק. (עורכת).  התיאוריה הקלייניאנית; נקודת מבט בת זמננו. תל-אביב,  הוצאת תולעת ספרים, 2008.
37. Bemporad, J.R. (1999). Epigenesis and Sexual Orientation: A Report of Five Bisexual Males. J. Amer. Acad. Psychoanal., 27:221-237.
38. Sageman, S. (2003). The Rape of Boys and the Impact of Sexually Predatory Environment. J. Amer. Acad. Psychoanal., 31:563-580.
39. זומר א., להיות או לא להיות, טראומת ילדות והפרעות ניתוק. בתוך: זליגמן צ., סולומון ז., (עורכות), הסוד ושברו: גילוי עריות, מאפינים השפעות ודרכי טיפול. תל-אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
40. Alvarez, A. (1997). Projective Identification as a Communication: Its Grammar in Borderline Psychotic Children. Psychoanal. Dial., 7:753-768.
41. Davies, J.M. & Frawley, M.G. (1991). “Dissociative Processes and Transference-Countertransference Paradigms in the Psychoanalytically Oriented Treatment of Adult Survivors of Childhood Sexual Abuse.” Psychoanalytic Dialogues, 2 (1): 5-36.
42. Segal, H. (1994). Phantasy and Reality. Int. J. Psycho-Anal., 75:395-401.
43. Gartner, R. B. (1996a). Incestuous boundary violations in families of borderline patients. Contemporary Psychoanalysis, 32, 73-80.
44. Gartner, R. B. (1997a). Considerations in the psychoanalytic treatment of men who were sexually abused as children. Psychoanalytic Psychology, 14, 13-41.
45. Gartner, R. B. (1997b). An analytic group for sexually abused men. International Journal of Group Psychotherapy, 47, 373-383.
46. Pollack, W. S. (1995). No man is an island: Toward a new psychoanalytic psychology of men. In R. F. Levant and W. Pollack (Eds.), A new psychology of men (pp. 33-67). New York: Basic Books.