לא כולנו בסירה אחת: טיפול בקב"נית לאחר השבעה באוקטובר

במאמר זה אתאר טיפול בקצינת בריאות הנפש בצה"ל (קבנ"ית) בתקופת המלחמה שלאחר הטבח. בתיאור המקרה אציג כיצד במהלך הטיפול בדנה, תפיסה הומניסטית ערכית (תפיסה ששנינו שותפים לה בימים כתיקונם) זכתה לביקורת מצידה, מתוך אותו קושי "להתפכח" מהאחדות והקוטביות המאפיינת תקופות משבר. מטרת המאמר להציג משהו מן התהליך שעברנו יחד, כשניים החשופים למציאות טראומטית משותפת כפולה – חשופים לטראומה קולקטיבית, אך גם מסייעים לנפגעי הטראומה, היא לחיילים שבאחריותה ואני למטופליי.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

להורדה בPDF לחצו כאן